<h1>אהל מועד שער הברכות דרך ה'</h1>
<h2>דף קה.</h2>
מים ראשונים מצוה וצריך לברך על נטילה זו אחרונים חובה משום סכנת מלח סדומית וכל שאכל שום דבר שנתערב בו מלח חוששין יש באותו מלח כטבע מלח סדומית שמסמא את העינים וצריך ליטול ידיו ואין נטילה זו טעונה ברכה וצריך ליטול ידיו, מים אמצעיים דהיינו בין תבשיל לתבשיל כגון בשר ודגים רשות הן ואין מברכין לא על מים אחרונים ולא על מים אמצעיים. [ברכות נ"ג ע"ב] כשם שכהן מזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה ופי' זה שהוא לבהמ"ז כשהוא בכוס שהרי אמרו סתם ידים כשרות לברכה והילכך מי שאכל כל דבר מזוהם כשמברך בהמ"ז בכוס צריך לרחוץ ידיו וזה אמרו על והיתם קדושים ומברך על רחיצת ידים וכ"כ רשב"א וכל דבר שהוא מצטרך לידים קרי מזוהם הילכך מי שאוכל פת חריבה דיו שיטול ידיו לאחר הברכה, וצריך ליזהר במים אחרונים שלא יפלו ע"ג קרקע אלא ע"ג כלי והטעם מפני שרוח רעה שורה על המים שנטלו משם הידים באחרונה ובמקום שיפלו שם הוא ששורה רוח רעה ובפנותו אותם מיד יפנה הרוח לפי' צריך שיקבלם בכלי כשנוטל ידיו וישפכם במקום אחד ואם יפלו המים על קש או על דבר שמעכב שלא יפלו מיד בקרקע מותר.
<h2>דף קו.</h2>
המטביל ידיו במקוה או בנהר מברך על טבילת ידים וכ"כ בתוספו' והר' רבינו יונה אומר דהואיל דמחמת חיוב הטבילה הוא מטביל ידיו יש בכלל מאתים מנה ועל הנטילה מברך וכן עיקר.
ד' דברים פוסלין את המים לנטילה ההפסד שמונע את הבהמה מלשתות כמים מלוחים וחמי טבריא ומים עכורין ושנוי מראה וגלוי ועשית מלאכה בהן והמים אשר (כלין) [כלים] מונחים בהם לא נפסלו בכך וכל אלו הדברים הפוסלין לנט"י כשרים למים אחרונים אבל חומר במים אחרונים שאין נוטלין בחמין מפני שמפעפעין הידים ואין מעבירין הזוהמה ובראשונים מותר בחמי האור אבל לא בחמי טבריא כמו שנתבאר לפי שאינן ראויות לשתות (כשירות ליטול ידיו שם משום שכלי) אפי' לבהמה, היו בקרקע ויש שם שיעור מקוה אעפ"י שאינן ראויות לשתיה כשרות ליטול ידיו שם משום שכ"ש הוא ומה כל גופו טובל בהם ידיו לא כ"ש וכל ספק בדברים אלו טהור ואפ"ה כל זמן שבריא לו שלא נטל אעפ"י שאפשר שאין ידיו טמאות צריך נטילה כיון שהסיח דעתו מהם ולא שמרן משעת נטילה ראשונה ע"ד כן.
אמרו חכמים על הידים וכך גזרו להיות שניות לענין חולין ואע"פ שהחולין טמאים הם גזרו שלא יאכל אדם בלא נט"י מפני שהידים עסקניות הן וגזרו ליטול הידים לד' דברים לסעודה ולברכה ולק"ש ולתפי' מי שאין לו מים לק"ש מקנח ידיו בכל דבר המנקה ודיו כן לתפי' וכן נתבאר דין זה גבי ק"ש ספק נטל ידיו ספק לא נטל טהור ואם היו לו מים לרחוץ אומ' רחץ והוציא עצמך מן הספק.
ואין נט"י לפירות דאמ"ר בר חנה זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבי אמי ורבי אסי ואכלי פירי ולא משו ידייהו ולא יהבו ליה מינייהו ובריך כל חד לחודיה ש"מ שנים שאכלו מצוה ליחלק וש"מ אין זימון לפירות וש"מ אין נט"י לפירות ואע"ג שאין נט"י לפירות אם יודע שידיו מטונפות הרי זה צריך לרחוץ ידיו משום הברכה שצריך לברך על הפירות.
<h2>דף קו:</h2>
קדוש המים עד הפרק הד' שהוא בסוף הכפל המחובר לקנה הזרוע אך בעל התרומה פסק שחיוב נט"י אינו עד פרק ג' שזה הוא כל פיצול האצבעות ובמים האחרונים הכל מודים דסגי עד פרק שלישי [ק"ז, ע"א] וצריך לשפוך רביעית בין שני פעמים.
כל דבר חוצץ בטבילה חוצץ בנט"י ויש מקילין בטיט תוך הצפורן דחשיב למעוטו שאינו מקפיד.
הלכה בסעודה שיצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס לאכול. דבר עם חבירו והפליג הואיל שהסיח דעתו ולא שמר ידיו צריך ליטול שתי ידיו קודם שיאכל.
נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואומר ר"ח שלא התירו כן אלא בשעת הדחק והר"מ מתיר אפי' שלא בשעת הדחק ולדברי הכל מדאמרי' ומתנה עליהן יש ללמוד שאם נטל ידיו שלא על הדעת לאכול צריך נט"י לשם אכילה ואפי' לשעתו.
נשאל לרשב"א אם מי שהוצרך לנקביו מברך נט"י אח"ך כשנוטל ידיו והשיב הראב"ד מצריך לברך ונתן טעם לדבריו משום שחייב לברך ברכת אשר יצר אבל מקובל אני מרבותי שאין מברכין אלא בשחר ובשעת תפי' ובמי שטבולו במשקה וכך אנו נוהגין ובאמצע סעודה ודאי צריך נטילה וברכה וכך אנו עושין בלילי פסחים נוטלין ומברכין על טבול ראשון וכן על טבול שני ע"כ.
רחקו המים ממנו יותר מפרסה י"א שמותר לאכול אם התנה שחרית וי"א שמותר אפי' לא התנה שחרית ואם היו המים לאחריו אפי' מיל אינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר.
<h2>דף קז.</h2>
משוקת שנותנין שם מים שבכלי וכל כלי המחובר לקרקע אין מטבילין הידים בה לפי שהיא כקרקע וכיון שכן אינה נטילה אלא טבילה וטבילה אפי' לידים ליכא לשאובין ולא במקום שאין שם שיעור מקום ואפי' בשוקת שיש לה יד נחושת לא יועיל דהא היא עצמה אינה מחזיק רביעית לאדם שישפשף ידיו בתוך כלי של מים ואפי' לאכילה ובלבד שיהא בו שיעור רביעית שהוא שיעור נטילה ומברך על נט"י וכ"כ רב אחא ובה"ג וקצת הגאונים וכן עיקר אע"פ שמגדולי המורים מחמירין בזה.
א"ל רב אסי לאמימר קפדיתו אמנא פי' שיטול מן הכלי קפדיתו אחזותא פי' בשינוי מראה קפדיתו אשיעורא א"ל אין ומכאן יש למדים שאין קפידא על כח אדם הואיל ולא א"ל קפדיתו אכח אדם ואין ראיה מזה דהא איכא מיני אחריני דקפדינן בהו כמו שנכתב בראש נתיב ג' אין נוטלים אלא במים אבל לא בשאר משקים ומיהו בנטילה של נקיות סגי ביין אבל לא לסעודה אבל אסור לכתחילה ביין משום ביזוי אוכלין, כלי שאינו בלא סמיכות אין נוטלין ממנו כלי שניקב בשוליו בכונס משקה אם הנקב במקום שיצאו כל המים ממנו ולא ישאר שיעור רביעית בכלי אין נוטלין ממנו, היה הנקב גדול כ"כ עד שמעלה את הכלי מטומאתו למעלה מן הנקב אין בו תורת כלי אעפ"י שמחזיק רביעית למטה וצריך להזהר שלא יעברו המים שנוטל מהם דרך שם לפי שמן הנקב ואילך אין בו תורת כלי. כלי שיש בו ברזא מותר ליטול דרך הברזא. במים ראשונים צריך ליתן שיעור בכלי. לכתחילה צריך ליתן רביעית המים על ידיו בשני פעמים ואם בשטיפה אחת נתן הרביעית כולו אפי' הם רבים בידיו של למעלה מידיו של זה ולדעת הגאונים ר"י שאע"פ שיפחית אחרון מרביעית, ור"מ אומר שצריך שיפלו רביעית מים ביד האחרון. ולמים האחרונים לא נתנו שיעור אלא רוחץ כדי שיעביר הזוהמא.
אע"פ שדיו לאדם ברביעית מים לנט"י אם יש לו מים מרובים צריך לכתחי' יותר מרביעית כמו שמצינו קצת החכמים שהיו אומ' אנא משאי ידאי וכו' מלא חפנאי טיבותא.
<h2>דף קז:</h2>
מי שלא נטל ידיו אם לט במפה את ידיו מותר לו לאכול לפסק הר"מ אבל אהר"א אומר שלא התירו אלא לאוכלי טהרות, האוכל במגריפה צריך נט"י לדברי הכל אוכל מחמת מאכיל צריך האוכל נט"י אבל מאכיל אינו צריך ואם לא נטל ידיו שחרית אע"פ שאינו אוכל אלא מאכיל צריך נט"י משום שיבתא פי' רוח רעה ששורה על הידים כשלא נטלן שחרית.
<h2>דף קכב:</h2>
רחקו המים ממנו יותר מפרסה י"א שמותר לאכול אם התנה שחרית וי"א שמותר אפי' לא התנה שחרית ואם היו המים לאחריו אפי' מיל אינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר.
